התאוששות לאחר פרידה מבן / בת הזוג
פרידה מבן/בת הזוג לאחר שנים, הוא כאב ללא נחמה. מחקרים מלמדים על ממוצע של שנתיים עד ההתגברות. האהבה היא אחד מהיסודות המייצבים ביותר בקיום המין האנושי – אך כשהיא נגמרת בפרידה כואבת היא הופכת להרסנית. מנסים לאסוף את השברים, העצבות גדולה, הייאוש כבד, תחושה של חוסר תקווה. החיים מרגישים קודרים ושמחת החיים הולכת. מחקר בפסיכיאטריה של הולמס וראהה מלמד כי בדרוג הקשיים, הנבדקים דרגו את הפרידה במקומות הראשונים עוד לפני פציעה, מחלה כרונית, פיטורין, פרישה ואפילו מוות של בן משפחה.
בני אדם מגדירים את עצמם דרך הזוגיות בה הם נמצאים, היכולת לאהוב ולהיות נאהבים, היכולת לקבל ולתת, הביטחון, מישהו לסמוך עליו ולהישען, דאגה לכל מחסורי. זוגיות היא המקום הכי משמעותי בחיי האדם הבוגר.
הקשר הזוגי כה משמעותי ועוצמתי, עד שבני אדם מתקשים להיפרד גם כשהוא נושא אופי הרסני (אלימות במשפחה).
הפרידה מקשר זוגי משתנה גם בהתאם לגיל הכרונולוגי. משברי בני נוער סביב פרידות הם קשים, אך רובם נוטים לעבור את הפרידה בצורה סבירה ומהר מאוד מוצאים עצמם במערכות זוגיות חדשות. בגילאים מאוחרים יותר, הפרידה בעייתית יותר. העתיד מפחיד אותנו מפני הבדידות, המהווה גורם סטרס משמעותי בחיים.
שנתיים של אבל – מרבית המחקרים שבוצעו בנושאי פרידות, מצביעים על כך שלאחר פרידה משמעותית, פרק הזמן שלוקח לחזור למצב התקין הוא בסביבות השנתיים, עד שרואים בבן הזוג הקודם דמות נייטרלית ולא דמות שמעוררת אמוציות הגורמות לנו לדמוע. עד לתקופה זו, כל זוגיות חדשה נמצאת לפתע בצילו של האחר: השוואה של תכונות בן הזוג החדש לעומת הקודם, הציפיות לעומת הזוגיות הקודמת, כך שפעמים רבות הקשר החדש שנוצר אינו יציב. הדבר מוביל לקשרים קטנים, מהירים, ומרובי אכזבות. רק לאחר תקופת הפרידה הממשית מגיע קשר רציני יותר, משמעותי וארוך.
פרידה ברוב הפעמים אינה רק מבן או בת הזוג. היא גם פרידה סוציאלית ותרבותית: אנו מוותרים על מערכת משותפת של חברים ותחומי עניין, מה שדורש לעתים להחליף גם מעגל חברתי או עיסוקי פנאי.
דרכי החילוץ המרכזיים: זמן וטיפול פסיכולוגי
קצת לאחר הפרידה, קשה להאמין שהזמן הוא אכן המרפא הטוב ביותר. זוהי אינה סתם קלישאה. במרבית המקרים, כאמור, כבר לאחר שבועיים ישנה חזרה הדרגתית לתפקוד מלא, ולאחר מספר חודשים מהפרידה חוזרת היכולת לחוש בטעם החיים. אולם עד אז, קיימת תקופת הסתגלות לא פשוטה השואבת מהפרוד אנרגיות רבות בדרך לשיקום.
הדרך לשיקום עצמי לאחר פרידה מתחילה במאפייני האישיות של הפרוד. ככל שאנו תלותיים יותר, מאמינים פחות בעצמנו, בעלי ערך עצמי ודימוי עצמי ירודים, ישנה נטייה לקבל פרידה קשה יותר, להיכנס לתסמינים ומצבים דיכאוניים, לאבד תקווה לגבי העתיד ולראות את הפרידה כהוכחה ש"הנה, מה שחשבתי הוא נכון: הוא עזב, אני לבד, לא אסתדר עוד ואי אפשר לסמוך עוד על אף אחד". לאחר שלב ההבנה, מדוע קרה, וככל שנסיבות הפרידה או של התגובה לפרידה קשורות יותר לסיטואציה, כך היכולת לצאת ממנה בכוחות עצמנו גבוהה יותר.
ואכן, הימים הראשונים הם קשים מנשוא. תמיכה בלתי פוסקת של הסביבה, מילוי לוחות הזמנים בעיסוקים וגם פעילות גופנית יקלו במעט לעבור את התקופה הראשונית. אולם זה לא תמיד עוזר. פעמים רבות נדרשת עזרה של טיפול פסיכולוגי המסייע להבין למה אני כזה, מה קרה בעברי, אילו ארועי חיים בעבר הובילו לאותם דפוסים שאני משתמש בהם ביום יום, ומה אוכל לעשות כדי לסגל לעצמי דפוסי התמודדות וחשיבה אחרים, כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה.
פרודים מבינים בטיפול כי דווקא אירוע פרידה זה, הינו מקפצה עבורם לקשר בוגר בריא וטוב יותר, וכל שינוי הוא התחלה חדשה לקשר זוגי נכון יותר.